לפני המלחמה עשינו פרויקט של תיעוד עשיית חיל הרבנות. במסגרת פרויקט זה ראיינתי את מיקי ז"ל.
להלן:
בשורה טובה ובשורה רעה
מיכאל (מיקי) אחיאל, משרת ברבנות הצבאית כבר קרוב לארבעים ושתיים שנים. במשך כעשרים שנה שימש כנגד כשרות ביחידות שונות. לאחר מכן, קודם לתפקיד נגד ביקורת מטכ"לי, והחל משנת תשע"ג (2013) לאחר פרישתו מקבע, ממשיך בתפקידו כמבקר במילואים. אחיאל מספר על האתגרים בשנותיו הראשונות ברבנות:
באחד התפקידים הראשונים שלי ברבנות הייתי נגד כשרות במוצב על גבול לבנון. כמה ימים לפני פסח, מגיע אלינו מפקד הגדוד ואומר לנו: יש לי בשבילכם בשורה טובה ובשורה רעה. מה תרצו לשמוע קודם? עניתי לו: את הטובה. השיב: אלוף פיקוד הצפון מגיע לעשות את הסדר במוצב שלנו. שאלנו אותו: ומה הרעה? השיב: שאתם נשארים בחג ולא יוצאים הביתה... מיד התחלתי לברר אתו איך האלוף יגיע לסדר? אמר לי שמגיע עם מסוק ומהמנחת נוסע ברכב. אמרתי למג"ד שהפקודות הן שבחג במקרה כזה נכנסים ברגל. התעקשתי על כך וכך היה, האלוף נכנס בחג ברגל.
כבר כנגד צעיר, הייתה לאחיאל ראייה מערכתית והוא מזכיר מקרה שבו כנגד כשרות צעיר, שכנע נגד שרצה לעזוב את הצבא בגלל הריחוק מהבית להישאר. שכנוע זה כלל שיחות עם אשתו של הנגד, על יתרונות השירות בקבע למרות הקשיים המשפחתיים שנגרמים עקב כך, "לאחרונה הודיעו לאותו נגד שמקבל דרגת רב נגד לאחר עשרות שנות שירות" מספר אחיאל.
יתרונות הביקורת
הביקורת נתפסת אצל רבים בצבא כאירוע מרתיע שעלול לפגוע במושא הביקורת. ביקורת הרבנות מגיעה לבסיסים כחלק מביקורת אכ"א. אחיאל מספר שבתקופתו של הרב רונצקי כרבצ"ר, הציע הרב שהמבקר יהיה עצמאי ויגיע לבסיסים לבקר רק את תחום הרבנות. תחום הביקורת דחה זאת, מחשש לפגיעה בביקורת הרבנות. "כשאנו באים כחלק מכוח של ראש אכ"א, ההתייחסות לרבנות היא אחרת". אחיאל מדגים את חשיבות הביקורת:
כחלק מתהליך הביקורת אנחנו מקיימים שיחה עם חיילים דתיים. באחת הביקורת שלנו בבא"ח גולני, ביקשנו, כנדרש, לקיים שיחה עם החיילים הדתיים. בשיחה ראינו שלחיילים מפריע משהו, והם חוששים לדבר עליו כדי לא להרע את יחסיהם עם המפקדים. דובבנו אותם, ואז סיפרו שההסעה לבסיס עוצרת בצורה קבועה בבת שלמה, וכל החיילים יכולים לקנות אוכל והם לא יכולים, מכיוון שהמסעדה שם לא כשרה. נכנסתי למפקד הבא"ח, וסיפרתי לו על תלונת החיילים. אמרתי לו: אנחנו צבא של כולם, ובכך שעוצרים במקום שהחיילים הדתיים לא יכולים לקנות, פוגעים בהם. מיד המפקד קרא לכל מפקדי הפלוגות, והנחה אותם שהעצירה תהיה ביוקנעם, שם יש גם מסעדות כשרות. כשראיתי שמפקד הבא"ח טיפל מידית בבעיה אמרתי לו: ראיתי שטיפלת ואני מוחק את ההערה שכתבתי לכם על כך. מאותו זמן, בזכות הביקורת, החיילים יכלו לאכול בדרך לבסיס.
מקרה נוסף היה באחת היחידות המיוחדות. הגעתי לביקורת וראיתי שאין בית כנסת ביחידה. נכנסתי למפקד ושאלתי אותו על כך. ענה לי המפקד שיש בסיס ליד ומי שצריך בית כנסת, הולך ברגל עשר דקות לתפילה. שאלתי אותו: מה קורה בחורף שיורד גשם? החיילים הולכים בגשם? בפקודה כתוב שבכל יחידה צריך להיות בית כנסת! אמרתי להם: הרי יש לכם מכולה מיותרת, צריך לשפץ אותה, להכניס ארון קודש וספרי קודש. כך, בזכות הביקורת כיום יש בית כנסת באותה יחידה.
אחיאל מספר כי נצבר אצלו ידע וניסיון רב בגלל מעל לארבעים שנות שירות, מה שגורם לכך שקצינים ונגדים מתקשרים אליו בעניינים שונים בכל שעות היום והלילה. אחיאל מספר על ביקורת נוספת:
הגעתי לאחת היחידות בצפון הארץ ומצב הכשרות היה שם לא טוב. דיברתי עם נגד הכשרות והוא אמר לי שרס"ר במטבח מקשה עליו מאוד, לא נותן לו לעשות את משימות הכשרות, לא נותן לו לצאת למוצבים המרוחקים, ומטיל עליו משימות רבות במטבח המרכזי. לדבריו, הסיבה שמצב הכשרות לא טוב הוא לא בגלל שהנגד לא עובד אלא בגלל שמקשים עליו. לאחר השיחה נכנסתי לפגישה עם מפקד הגדוד, והצפתי בפניו את הממצאים הלא טובים בביקורת הכשרות. המפקד קרא למשגיח ושאל אותו על הסיבות לבעיות הכשרות, המשגיח השיב שצריך לצאת לביקור בכל המוצבים ולא יוצא, יש לו רישיון צבאי ולא נתנו לו רכב. אמרתי למפקד הגדוד: העיסוק העיקרי של הנגד צריך להיות בכשרות. בעקבות הביקורת מפקד הגדוד הנחה שהמשגיח יקבל רכב להשגחת כשרות במוצבים המרוחקים והנחה את רס"ר המטבח לאפשר לו לבצע את תפקידו.
ידידיה הכהן
הרבנות הצבאית